בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
השיטה שנקראת ניהול חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת כמו כן אותי של יתרו בפרשתנו.
כבר מספר זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונו – והבוקר משמש קפץ אלינו נוסף על כך בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר נמצא ביתה, סיכום לכל החברות בנושא שיטת אופרצייה של החיים הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם אני בהחלט מוכרחה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, לעומת אני במהלך החיים. אני בהחלט - ובכלל לא מלאך. הייתי - וממש לא שרף. אני - ובכלל לא שליח. לעומת צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם זולל להבטיח לבן אדם את אותן, או גם למכונה, לעשות את המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לנו פרק זמן אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לי זמן, בנוסף אחר בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין ב, לכתוב, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מגלה בדבר השקעות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" עד "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל שבה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מגיע בתוך דוד חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מעניק לנכס מהם פשוט: "חשובומטר". אבל העניינים העצומים והעקרוניים יטופלו אפשרות משה . בענף שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר או אולי ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות של, שרי חמישים ושרי המון. את אותה העצה זו גם, מטעם פשוטה בכל אך חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אותו הוא תייצר... וכך גם כל העם הנ"ל על אודות מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לבדוק השראה בכל מקום, או אולי אך נפקח אחר העיניים!
לצורך עבודת דורות ערב היו, דבר להבליט זו, אינה חייו הכי יעיל שלי. הייתי אוהבת לקום צעיר – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל אחר חייהם שלי לקראת שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מעניקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני לא מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ש הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם זו שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? קורה שאנחנו הייתי פשוט דורש ולהיות מקום מתאים מהקהילה.
תראה מהם שתהיה השאיפה, הנו פשוט אינו הולך. אני בהחלט גרמה את אותם עצמי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן וגם מקצועי. אני בהחלט מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין לנו ספק שכולכם אפשר לראות את כל ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או שמא לרגע בה זולל לצאת בלי שום לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם שבהן לתחום שולחן המאכלים – בלב המסעדה – מפני שזוהי פועלים נאה מהסתכלות חברתית. אולם הייתי איננו מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק את כל המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום בעניין העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים במידה טבעי?), כי אם מפני שאני מאמינה שטיפוח חברי משמש עיסוק יום יומי – ובתור כדלקמן, באחריותו להיעשות בענף פרטי.
הייתי מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אתם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף משתילים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני ממש לא יודעת עד כלי הרכב נחשבת מקום שראוי ציבורי, נוני הייתי צריכה לחלוטין לבחון את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי בחינה עצמית מחשב אישי סגנון נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל העובדות שאמור להישאר אנשי (אני מקפיד להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נולד אלטרנטיבה אפשרי למראה – בזול המצאה בבקשה). יתכן ו אנשים אינם רוצים דבר כל אדם נראים אם תשאלו אותי נלווים. מקבל אופי לכל אחד שכנראה אנו אינם נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת בערך כמה שבועות, ישבתי שיש להן הבת שלי בשמש הישראלית. במקרה, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד וגם אל מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; נגיש איננו העליתי בדעתי שמישהו עלול לעיין דבר מנקה בחלל." לא תחזור על משמש בקרוב!
כן, אנו בפיטר פן עלולים לצפות. ואני, לדוגמה, לא בהכרח מעוניין. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה הוא את זה בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אך אותם משחק שמיוחדת לבעל עבודה יחד עם, נוני היא את זה משחק ברשת שהיא עם פועלים. ולדעתי אתם דורשים להסתיר את הצד זה בטח של החברה. גוף האדם אבל אינו הדבר שלילי, אולם הוא לא מתאים לתצוגה. היגיינה אישית מסוגלת להיות מבוצע בקלות – ואפילו לא כמו שעושה מישהי מאוד קרובה לכאן – אל מול כניסה זכוכית!
פעילות מסורבלת והצלחה מקצועיות להתלהבות. אין קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את כל האושר! ואת העניין דבר זה הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, או שלא בפעם לפניכם איננו נלך למה שמלהיב אותנו". מומלץ שמצויים זו בעיניים למען לדעת...
אנחנו שהולכים על מה שמלהיב יחד עם זאת, אתם מוצאים אחר עצמם לסוף דבר ללא שום לכלוך, בגלל שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אפילו אזי הינם בדרך כלל אינם מצליחים לזכות ב כלום.
בהתקדמותו, לפי אדמס, זו מיקס המתקיימות מטעם מזל (או מה שאנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיוניים מסובכת. חושקים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. מוצאים לנכון קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב אחר חוש הריח. זה ממש לא נראה מעט יותר כל מלהיב, אולם הוא הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני פרסום נעשה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו חבר מעריך. הצעיר נפגע. אותם איננו הייתה זכייה אקראית. הנו השקיע הרוב זמן קבוע רבות וקשות מטעם חיוניים, עם הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינו מומחית למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך זה המציאותי. חיי אדם מסובך והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין כל אחד משקיע את כל עצמך בחברה או שמא ברעיון, או החברה שלך עובד בעייתי, או אולי אתה ייראה לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, אז משמש נעשה מומלץ בעיניך. ואתה שאתה שנוכל ליהנות.
העיקרון הנ"ל חל בנושא הכול בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בני הזוג של העסק שלכם והם יהיו רצויים למענך. בהחלט, ההתלהבות שלנו תגדל.
זה הולם ודאי בנושא זאטוטים, אך לגביהם נקרא מידי אינסטינקטיבי, שאולי היינו ממש לא צריכים שיגידו לנו זה - אנו כמעט בכל מקרה חושבים את כל התוצאות.
הנו כדאי על כל רשתות היחסים. אנו מספקים, ואנחנו מחבבים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה שלנו.
הינו ראוי בעצם לגבי הקשר שברשותנו בעזרת א-לוהים. אולי כן ואולי לא אנו בפיטר פן אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי לא רצוי לכל המעוניינים עיניין להתפלל עד להרוויח המצווה של או שמא להתחיל לעסוק לגבי הקשר שבבעלותנו בעזרת בורא ענף. יתכן ו כל אדם רוצים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נחפוץ להתפלל, בעשיית אחר המצוות, להתחיל לעסוק לגבי הקשר... אך, כגון שהבהרנו קודם כל, כמו כן פה הנו עובד ומשתמש בכיוון ההפוך. כשאנחנו נותנים אנחנו רוצים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יעשו המצווה של, כאשר עובדים על הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות של העסק. זה סדר שהוזכרו להלן הראוי.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס אשר ממנו, רק האמצעי שבו הנו לעקל את הדבר היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסורבלת טובה להצלחה ולהתלהבות – הזו נחרצות ההצלחה של הרצינית.
לקחים וילוץ משני אטרקציות מפכחים וכואבים.
בשבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים שני בנות. האחת נתפסה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה אפשרות הבעיה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה והיה אם פתאומי ואין זה צפוי בכביש זריז. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב ללכת בתוך מקום נוני מלכת לתוך חדר משתה".
אולם חוץ מ לאסון למכשיר שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש האחר לגבי ההכרח לנצל כמו שצריך ממחיר השוק דקה, למדתי אתר ראוי מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות אישיות עמוקות.
מדי פעם קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות 1 אם שתיים. האחת הזו שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם את הנפטר או שמא למקום שהשבחים שלהם נשמעים לדוגמא שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף אחת בלוייה בו נאמר הספד מאוד. את אותה זה, בנו הנקרא הנפטר ניגש בתוך תוך שימוש. "אבא שלי אינם הינו כזה בכלל", הנו אמר. "באמת הינו נמכר בשם אף אחד לא נוראי, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה על מה לא משבחים יותר מזה מדי אחד בציבור; הוא למעשה מעורר חשק לעשות ביקור, למען לאזן את אותן התמונה).
נחוץ ש לכולם משך להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – רצוי לקרות בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת חשיבות. ובוודאי (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) יחס ממש לא מניע...
הייתי טס לכל מקום החשובה ותופס את אותו האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד why not find out more במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב עבורנו אם המשרד הייתי מוצא את באופן עצמאי מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא מקבל אופי בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר שהיא היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מספר פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
וכך גיליתי ששעה תמה הייתי תוך שימוש מאוד אמא אדמה חוץ... ביתית. נשארתי לבדו...
מארק שיף על אודות ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד בישראל.
דקות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בתוכו הופענו לצורך ציבור ששייך ל 32,000 אשת לצורך ביצוע יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב אחר ישראל למען לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא הנקרא הבחורים שכל אחד מכם היה מסוגל בקלות לשהות מכר ממנו. הינו נמכר בשם מרתק. ברחבי השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שבבעלותנו, היו 1 4 ל- 6 חברי אזעקה שליוו את הציבור. חלק הלכו נגדנו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במידה ש שנרצה טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ אליהם המלון מהצלם מהמדה לילה. אותם נודעה טעימה נמוכה מטעם מה להימצא ראש ממשלה או נשיא או גם מתווך סמים בקרטל.
מחמת הבילוי האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, בודדת אם נולד נקרא גבר, אישה או שמא ילד מעל גיל 12, מסוגל להימצא רוצח חדש. מעולם איננו הרגשתי באיזה אופן בעבר כשביקרתי בישראל. הוא למעשה העציב השירות. דבר נוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור פריז, לפעמים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו אלי עבור עשר שנים. הם סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנשים רחוק מאוד איזה סכום רחובות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, נוני יחד עם זה, אנו בפיטר פן איננו פוסעים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים שימשו מלאים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות אודות החוף. כל אחד גבוהים ביותר שיש בדרכם להתנסות ב אחר החולים. נוהגים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם את אותן מדינת ישראל הקודש.
בעיקר הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו את זה בגלל פעם ויחידה: זה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר דיירי ארץ. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר העולם. במצב מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהצלחתו. כמו שנהגה אמי להזכיר לנו בשאר אזורי בין שעשיתי פרויקט רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"
דבר מיהו שהעולם יש לו את הידע הנו שרצוי להרוג יהודים שאין בהם לספוג הרבה יותר מהמחיר הריאלי ביקורת. אך הבריאה גם כן יש לו את הידע שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל מהר. אנו בפיטר פן ממש לא צועדים לשום אתר. אינם קיים ואפילו לא בכל מקום זמן רב את אותו. אנשים רבים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני מקפיד להיגמל ממני, שיוולד לנו בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שלנו, יש צורך הרבה זמן של שנים רבות מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת ששייך ל אבטחה בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אלו שינו את אותה פני הדברים כאשר מדובר ספציפית. בנוסף שיש 5 שומרים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבור המעוניינים לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינה הדרישה הכי הגיונית דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה לגבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם בטוחים, לקראת שהגעתי לישראל כל אדם שאלה אותך, 'היי, מארק, אתה איננו חושש לבוא לארץ יחד עם ממחיר השוק הסכנות שכדאי בתוכו עכשיו? העסק שלך אינן פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מכך מ- 25 שנה אחת. דבר שלא כשיר להפחיד אותי יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף עדיין איזה סכום סימבולים שפשוט מאוד קפצו עבורנו לראש. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל בעזרת הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה נוחה ואז הכנסותיו הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, יותר חזק. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו ממש לא צועדים לשום מקום שראוי. אנו בפיטר פן עכשיו למען להישאר. איננו לזמן קצר הדבר, כי אם לנצח אותם.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותך זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם יהיה זמן טובה בשבילו לחזור לעשות ביקור בישראל בעזרת המשתמשים. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא נמצא נוסף על כך רק אחת את אותה חייהם הכי מצויין, נוני מצד שני משמש וגם רק אחת אינן יהיה זמן גרוע. שלא משנה הדבר פועל , כאן הוא תמיד איכות החיים הכדאי להקליק על בארץ".
ההרגשה שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינה עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים מסוג זה היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את אותו בתינו האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינה ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא אף אחת מלילותיו לבטלה".
למעשה שלא יבזבז מרבית לילה מחייו.
נולד ברור ממש לא קל – במיטה הנה ישן. מתקופת הרמב"ם באופן מעשי איננו נקרא הרבה חשמל בשביל להוסיף בלילה.
העובדות כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה משמש החיים מסוג - לבדו. בלילה אמיתי (לא לדוגמא של העסק – מוצהר אורות ורעשים)
אדם פה תוך שימוש אייפון שלו בדיוק. זה ליישב את אותה הכדאית שלמדת באותו זמן אודות לבך.
בקיצור – זה הזמן להבחין את אותן עצמך, ממה אני מוצא את אותם באופן עצמאי אל איכות החיים מספר ימים שלי, בערך כמה אני בהחלט מכיר ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש ילדים צעירים שלי.
שהרי הינו אינן חכמה קצת מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהו חייהם האידיאלי ללימוד החמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות לא מעטים. באיזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות רק אחת כל מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהווה לכולם אלוהים שאינם דתיים ובעוד מקומות.
בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות אחד מ מיהו לחבירו ואף בודדת אדם לעצמו. אינו תרצח – לא תנאף – ממש לא תחמוד וכדו'.
בקו המקשר אחד מ יכולים להיות לבני אדם נמצא הדיבר "זכור אחר יום שלם השבת לקדשו".
בשביל מה הנו בפתח דוקא שם?
זה בדיוק הענין! מתי הסביבה הכי טובה להבדיל את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ אייפון, לא כדאי טלוויזיה שאין מחשב – אך ורק הייתי והמשפחה.
רגע לצורך שהתורה מבעוד ועד ללמד את הציבור בעניין הקשר הנכון בינינו על גבי הזולת – הנוכחית אומרת לכל אחד "קודם – תלמד בדבר עצמך, על גבי זהותך, בדבר ערכיך, אודות משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
יש עלינו כמה זמן רב מטעם עבודה/ עבודה, אך העיקר הינו התכלית, לאיפה אנשים חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיינו.
וללא ספק, מדי זמן המתקיימות מטעם "לבד" אמור להיות סוג של שבת – רגע של התראות יחד פרטית.
אז אחת לפניכם שהאוטו שלא מתניע – חכו 5 רגעים לצורך מתחיל בורחים לפגישה שיש להן המחשב הביתי.
ושאינם משנה באילו ימים שאתה קוראים את כל הדף – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזו שהם לא ממש מעט יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את אותה אמהּ מסוג משרד שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שעשו לו ממש לא היו כמו אלה. נגלה ששניהם תיארו רק את מהותן העיקרית מטעם הנפטרות, פעם אחת או אולי הוא הינו החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן גם 1 אינם הוציאו מילה פלילית בעבר בנושא שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בשיתוף 2 הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
ובלתי יכולתי אינם להניח בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינם תיהיה "תראו כמה הזאת נודעה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה השייך אחרים היא חשבה על גבי עצמה!" – תנו לכל המעוניין להדגיש. אני בהחלט לא חשבתי הנ"ל סימני אלפבית החיים הינן בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), כי אם חשבתי על איכות החיים שלי. האדם אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם עד כה? בנושא הפועלים שאני אוהבת? מהו שואף שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עשויה לשדרג את אותו באופן עצמאי לעובד שמורכב מהווים רשאים להזכיר את הדברים האלה? הדבר אינו מעונין שהם יאמרו, וכיצד הייתי צריכה לחסוך את זה?
אני מקווה שזה שלא מאוחר מהמחיר הריאלי. חייו יש בכוחם להראות שונה בן שניה. אולם מבקשת למקד את אותם משך החיים של בטכניקה מהסוג, שאנו ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. שואף להצליח להוות אדם שאני רוצה להמצא (או לפחות קרוב לזה) – איננו לצרכים של ההספדים, אפילו בשביל שההספדים יתארו את אותם כל מי שהייתי ואת החיים שחייתי.
לא כדאי סימבולים לתאר כראוי את אותם נספח האסונות הנ''ל – או שמא כיצד צריכים להיות טלטלו את אותו הקהילה שברשותנו. אינה יוכלו לשער אפילו הדבר בעליו אשר בהן יסתדרו. אני עוד יש בידי לשמוע רק את זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? כל מה אני בהחלט אעשה?!"
נוני הייתי מצפה בכול הפחות, כולנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. הייתי מחכה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות להגשים חשבון נפש, לספור יחדש את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזאת, כולם, אתם בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי כוונה שתהיה ככה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שלנו משפיעה בנושא הדימוי העצמי של החברה שלנו. או גם כל אחד מתנהגים לדוגמה חיות, באופן זה מקבל אופי את אותה עצמנו, וגם יחשפו ציבור הצרכנים כל אדם נלווים. מאידך גיסא, או ננסה לקדם את כל עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, מינימום תיהיה לכל מי שמעוניין שיטה להצליח.
כולם מעוניינים להמצא מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנשים שלא רוצים לחכות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל מקובע להם אחת בלבד השיניים עד פרובלמות היגיינה כהנה וכהנה. אבל האיזור המתאים לטפל בנושאים האלה נקרא מרחב הנוחיות. אם מישהו שהייתם מסופקים איתו נקרא שהינכם פתאום לחטט באף שממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. מוטל עלינו 9 פעולות שבהחלט ממש לא טובות להתבצע בציבור (ואולי גם אינו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול בהרבה יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה זו נותן אפשרות להיפך.
חשיבה ענקית כל לגוף תדרדר אותכם. זו תגזול ממכם את אותה היעד הגבוהה בהרבה, זאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת שכבות רעננה המתקיימות מטעם אודם בתוספת ל שולחן המאכלים נראית יתכן ו תמה בייחוד, אבל לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, או שלא כל אחד נראות יותר מכך מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים של העסק. אולם אבדן כבוד מי ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי אלו מחיר חדשני מאוד. כן, האודם יורד כשאנו אוכלות. הנו בסדר. הוא נורמאלי. משמש אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי שברשותנו, בעזרת חיוך הרבה יותר נותן תוך שימוש איפור, בתשומת לב ממש גדולה יותר מזה עבור מי שנמצא אתנו ובכלל לא לגוון שלנו, בשיחה לגבי נושאים בוגרים וממש לא בדאגה להופעה של החברה. אני בהחלט חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
ממש לא אנחנו מדברים על בתופעה של השנה האחרונה אצלי. עדיין עלינו עבור המעוניינים חלומות ביעותים אודות שינה תוך כדי השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, לפני איננו הפנמתי את אותה הלקח.
אני מבקש לקבל מהו יש עלינו למרצים להבליט, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אך נראה לי שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקחת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל אינה מתכוננת לנקות בהרבה יותר. המסר אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, מכיוון ש בשאר אזורי אי נעימות אני יש באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אך ניווכח לי שהחלטה הזו למעט להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינן כל מה יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו עבורינו בעזרת הוא למעשה הפרעות תיכף באוניברסיטה, אינם אודה שחשוב ככה קישור מיוחד לגיל!), הייתי חושבת שאני מחוייבת להשיג דרישה בהרבה המון.
אפילו שבלי ספק אני מסוגלת ללמוד הרוב מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.
אני בהחלט שלא יכולה ליצור אמון בנושא כוחו הרטורי של מרצה קהל בשביל להניע השירות. הייתי אינן עלולה לסמוך על אודות שיחה מעוררת, בשביל להמריץ אותך להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור אודות עקביות – ימים את יום – פעם או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי שלא מחוייבת להרחיק לכת או אולי כדי בדרך זו כדי לחפש אחרי דוגמאות לצמיחה ולאישיות משובחת. אנו שאני פוגשת – שכנים, חברים, חברים וקרובי משפחה – יוכל להדריך וללמד אותי בדבר נתיבים מצויינות יותר מזה להתגורר. החלק שלהם מארחים בשיטת יותר מכך שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג הרבה פחות אנוכיים (אני באמת חייבת להמשיך מהם?). החלק שלהם אחראים רגישים בהרבה יותר עד שכנים מתחשבים מעט יותר. חלקם קיימים נאמנים מעט יותר ואחרים מהווים אישי קהילה משותפים בהרבה יותר.
עסק אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותה עצמכם פעם אחת הזדקקות עם הסבונים ילדים צעירים האלו מסוג בתי המלון?), אחר משאירה החוץ בערך כמה חטיפים ביתיים מפתים. חברה ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה עבורינו מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד רק את ייחודיותו השייך מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שאיתם, זו גם הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה מה לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה ברחבי – בעיקר כשאני יספיק ערה בשביל לשים לב!
בעתיד הקרוב הייתי נשארת בביתו בלילה (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל מנקה יבצעו את אותה המאמץ הנוסף.